מינימליזם, לחיות פשוט ולאט

בקיץ 2019 בערך נחשפתי לרעיון המִינִימָלִיזְם. (אולי קצת לפני..)

לא מִינִימָלִיזְם אלא- להאט את הקצב. 

מינימליזם תמיד היה נשמע לי כמו מילה נרדפת לסגפנות: אנשים שלא נהנים מהחיים שכל מטרתם היא להוציא כמה שפחות כסף. והיו באמת פרסונות שהוציאו לזה שם רע. אבל כמו דת, למינימליזם יש הרבה פרשנויות וגורואים, ואין נכון או לא נכון.

התפנית בתפיסה הייתה באוגוסט 2019 כששמעתי את עמית נויפלד מתארח בפודקאסט ״פופקורן״ ובפודקאסט ״מיינדסט-התפתחות אישית״ ומיד החלטתי לקנות את הספר שלו.

התאהבתי ברעיון של ״להאט את הקֶצֶב״.

כבר הרגשתי זמן מה שלא חשוב לי לגור בבית הכי מודרני, להיות עם האוטו הכי חדש, מותגים לא עשו עליי רושם וקניונים לא אהבתי אף פעם. זו הייתה דעה שונה ואפילו קשוחה לצאת איתה החוצה כי לכולם יש ציפייה ממך לִרְצוֹת את הדברים האלה, כי זה הדבר ״הנכון״ ואמור להוות סימן לזה שהצלחת בחיים.

בעקבות הרעיונות של ההאטה, הבנתי שהשינוי שאני עוברת הוא טבעי ונכון לחיים שאני רוצה.

עמית הצליח להגיע אליי עם המסרים האיטיים שלו בספר ״היסטוריה של מהירות״ ואין ספק שמבחינתי זה היה ספר משמעותי, מחולל שינוי שמחלחל בי מדי יום בבחירות שאני עושה, אגב, בכל תחום חיים: קיימות, קריירה, כסף, זמן פנוי, תחביבים, בישול ועוד. אני מרשה לעצמי לשים כאן ציטוט שעמית מציג לגבי הספר:

״כדי להצליח להאט את קצב החיים, עלינו להבין קודם מתי ואיך הם הפכו למהירים.״
וברגע שמבינים על קצה המזלג מה ״שיעבד״ אותנו מלכתחילה, מופיע רצון טבעי שנמשך אל עבר החיים האיטיים

---

איך לעשות את זה תכל׳ס?

עבורי השינוי המשמעותי הוא במיינדסט – לחיות פשוט יותר, בחיבור כמה שיותר לטבע הטבעי שלנו, זו דרך חיים שאני מיישמת בצעדים קטנים של הדברים הקטנים והגדולים בחיים.

זה התחיל בארון הבגדים שלי –
העומס בארון שגרם לי להרגיש שיש לי הכל אבל לא מספיק.
ערימות של ג׳ינסים שלא נלבשו כבר זמן ארוך. הרצון ללבוש כל אחד מהם שׁוּב. ערימות של שמלות וחולצות יפות שאני אוהבת אבל לא מספיקה ללבוש.
העומס הרגשי שנוצר מעומס פיזי במרחב.
יחד עם רעיון המינמליזם, התחושות קיבלו שמות ושאלתי את עצמי- אני באמת צריכה את זה?

זה המשיך מארון הבגדים ועבר דרך עוד ארונות- במטבח, בוידמים כונניות, מדפים ושלל אחסונים בבית, מסרתי בפעם הראשונה מעל 150 פריטים שלא עשיתי בהם שימוש כבר כמה שנים / שלא רציתי אותם יותר בבית שלי (הרוב המוחלט הוא בגדים אבל היו גם הרבה חפצי נוי, כלי מטבח חדשים שלא נפתחו מעולם, מקלדות, מסך מחשב ואפילו אורגנית.
הרעיון המקורי היה להיפטר מהעומס הפיזי שנוכח בחיים דרך פריטים וחפצים שמקיפים אותי. פריטים שהעמיסו עליי רגשית.

והרעיון הזה המשיך והתפשט לכל חדר בבית וכל תחום בחייים שלי.

החל מבחירה מודעת ממה מורכב המקרר והמזווה שלי (=מה אני מכניסה לגוף שלי, האידיאל שרציתי לעצמי מקרר מפוצץ בפירות וירקות), איזה מוצרים נמצאים בשגרת הרחצה שלי (=מה אני מכניסה לגוף שלי דרך העור-קרמים?סבונים? כל זאת ועוד בפירוט יהיה בפוסט בנושא), איך נראה חדר השינה שלי (=כמה שיותר רגוע וכמה שפחות הסחות-שיהיה מקודש ונעים להירדם בו), איזה התראות יש לי בטלפון (=אפס התראות מרשתות חברתיות, בהן וואטסאפ), ועד בחירות במערכות יחסים- סוג הקשרים והשיחות שאני מעוניינת ליצור עם האנשים בחיי (באיזה מערכות יחסים אני בוחרת להשקיע ומה סוג השיח שהייתי רוצה לעצמי- למשל, מתרחקת מאנשים עם אנרגיה/שיח שלילי/רכילותיים/שתלטניים/וכו).

---

המלצות בנושא מינימליזם:

פרקים להאזנה: מינימליזם- מיינדסט התפתחות אישית , איך למצוא את השלווה שלך- פופקורן 

הספר והבלוג של עמית נויפלד- פרטים עליו תמצאו כאן> 

באופו כללי יש הרבה כתבות וספרים שמדברים על מִינִימָלִיזְם ובכלל זה נהיה משהו טרנדי בשנים האחרונות.
ואם כבר מיינסטרים אז יש סרט דוקו נחמד בנטפליקס שנקרא Minimalism: A documentary about the important things
הסרט נותן הצצה לאפשרות לחיות חיים שלמים יותר בלי תלות בחפצים ומציג את ההשפעה של תרבות הצריכה- כמו איך אנחנו מתרוקנים ומתמלאים מקיומם של חפצים בחיינו וכמה נעשינו אובססיביים לצריכה וקניות, מכל סוג. 
אם זו פעם ראשונה שאתם שומעים על מִינִימָלִיזְם ומשהו בדבר הזה מסקרן אתכם, לכו לראות אותו.