מה עושה לנו טוב והבחירות שאנחנו עושים
זו מגיפה וזו מציאות הזויה. ערימות של גופות הן לא מתנה לאנושות. איך אפשר בכלל להישאר באיזון כשהעולם בחוץ מתהפך? יש הרבה שינויים בשגרה שלנו, אם הצלחנו לקיים כזאת. הרגלי אכילה, מצבי רוח, סדר עדיפויות. היומיום שלנו מתעצב כמעט כל יום מחדש.
בתוך כל זה אני מוקירה את היכולת שלנו לבחור. היכולת שלנו להיות במודעות שלפעולות שאנחנו עושים ביומיום יש תוצאות. אנחנו יכולים לבחור באיזו תחושה אנחנו רוצים לסיים כל יום שעובר. אם הפעולות שאנחנו עושים גורמות לנו בסופו של יום לתחושה חמוצה, של ריחוק, ניתוק, ריקנות, אז כדאי שנחשוב מחדש על הבחירות שאנחנו עושים.
איבדנו שליטה. או שלא
יש את אלה שיותר מדי חיוביים והם מעצבנים (מאיפה כל החיוביות הזאת? תתעוררו, יש אנשים שמתים ומיליון מובטלים) ויש את אלה שיותר מדי שליליים והם מעצבנים (למה אתם לא רואים את ההזדמנות? הקורונה היא מתנה לכדור הארץ). ככה או אחרת, האמת, אני חושבת שזה לא משנה בכלל. אם אתה חיובי או שלילי או באמצע או בלי הגדרה. הקורונה כאן, זאת עובדה. בין אם נאהב את זה ונוקיר את זה ובין אם נשנא את זה ונתלונן על כל הדברים שהקורונה שיבשה לנו.
אז איבדנו שליטה על החיים. בואו אגלה לכם סוד (שאותו אתם כבר יודעים), מעולם השליטה לא הייתה בידינו. הקורונה רק הזכירה לנו שהמציאות שאנחנו מכירים יכולה להשתנות ברגע וכל מה שנשאר לנו במציאות הזו, היא אנחנו, עצמנו, הבחירות שאנחנו עושים.
אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?
(במקור- ממסכת אבות, בזיכרון שלי- מהסדרה המורדת בנטפליקס Unorthodox)
ובפרשנות חופשית: מה נשאר לנו חוץ מעצמנו והבחירות שאנחנו עושים, ואין זמן טוב יותר מעכשיו.
בשעה טובה, חזרנו להווה
הקורונה דוחפת אותנו להתכנס לזמן ההווה. כי עכשיו, ברור יותר מתמיד שהעתיד לא ברור. אנחנו לא יכולים לתכנן במונחים של שבועות או חודשים. במציאות שלפני, זה היה די דומה, העתיד שלנו היה מדומיין. הוא היה מוחלט רק במחשבות שלנו. רק חשבנו שאנחנו יודעים מה יקרה בעתיד, אבל בעצם אין לנו מושג אף פעם.
הקורונה דוחפת אותנו לחיות כאן ועכשיו. רק היום ומחר נוכחים בחיים שלנו. היא דוחפת אותנו לבחור איך אנחנו רוצים לחיות באמת, על מה לשים יותר את הפוקוס וממה להתרחק.
תחבקו את עצמכם ואת הבחירות שלכם
אין דבר שהוא נכון לתקופה שכזאת. אפשר להיות פרודקטיביים ואפשר לבהות ולא לעשות כלום. אני לא חושבת שצריך לבחור צד אחד, כי לא בהכרח יש צד שמנצח. יש לי ימים שבא לי לטרוף את הכל. ויש ימים שבא לי להישאר עד מאוחר במיטה או סתם להימעך בספה. באופן אישי, לקום מאוחר או להישאר בפיג׳מה מול נטפליקס ימים שלמים, לא עושה לי טוב בנשמה.
לכולנו מתישהו יש יום כזה שאין חשק לכלום חוץ מקפה, שוקולד ונטפליקס או מה שאתם אוהבים (במקרה שלי החלטתי להשלים חסר מהילדות ולצפות ב״דמבו הפיל המעופף״. לא ממליצה).
אחד הדברים שיצא לי להתמודד איתם כשהתחילה התקופה הזו, זה לקבל את עצמי בתוך החוסר עשייה והתגובה המיידית היא תחושת אשמה ולהגיד לעצמי ש-״לא עשיתי כלום היום״. (אגב, אם בא לכם לנסות תרגיל קטן : כשאתם אומרים לעצמכם שלא עשיתם כלום, קחו דף ועט ותמצאו לפחות משהו אחד שעשיתם, זה עובד)
יש ימים כאלה וזה סבבה. לפעמים זה מה שנכון לנו. גם אם פיספסנו את האימון שהכי רצינו, את המפגש שחיכינו לו כל השבוע ואת המשהו הזה שדחינו כבר כמה ימים. אולי היום אני לא אלמד משהו חדש. אולי היום אני לא אתאמן. אולי היום אכלתי יותר מדי שוקולד. אולי. אז מה.
הבעיה לדעתי היא לא בחוסר עשייה. הבעיה היא בתחושת האשמה שמלווה את היום הזה או בסופו. אם החלטנו כבר ״לשרוף את הזמן״ אז בואו נהנה ממנו. נהפוך אותו לבחירה מודעת שלנו. אני בוחרת בחוסר עשייה – אני מחבקת את היום הזה שהייתי צריכה לעצמי, גם אם זה לא בדיוק מושלם. אז נחבק את היום הזה ונחבק את עצמנו, נבין שזו בחירה שעשינו כי זה מה שהיה נכון לנו באותו רגע.
השאלה הכי חשובה: מה גורם לנו להרגיש טוב?
מה קורה איתנו היום? אנחנו מרגישים סיפוק? שלווה? נעימות? משמעות?
לפעמים אנחנו שוכחים בכלל מה אנחנו אוהבים או שאנחנו לא נותנים לעצמנו מספיק פוקוס. כל הזמן יש סביבנו קולות שונים מהקול שלנו. קולות שקוראים לנו לפעולה. אם זה חברים, רשתות חברתיות, חדשות, נטפליקס. בתוך כל אלה אנחנו שוכחים לפעמים את הקול שלנו. אנחנו שוכחים לבחור בעצמנו.
צירפתי רשימה שכתבתי לעצמי בתחילת חודש פברואר, כשהודעתי שאני עוזבת את העבודה באמצע חודש מרץ. למה עשיתי את זה באותו זמן? אני חושבת שכל סוף תקופה (או התחלה של תקופה) זה זמן טוב להתבוננות על הקיים. ממה אני מרוצה בחיי וממה אני פחות מרוצה. רשמתי כדי שאני אזכור לבחור בעצמי, ברגעים שאני שוכחת. מה אני באמת רוצה לעשות (צד ימין) ומה הם הצעדים הקטנים בדרך להשיג את מה שאני רוצה לעצמי, דברים פרקטיים שאוכל ליישם במציאות (צד שמאל):
כשהתחילה תקופת הקורונה, קראתי שוב את הרשימה הזאת ובכל כמה ימים אני שוב עוברת עליה, להבין אם אני בכיוון הנכון. הרשימה הזאת גמישה והיא יכולה להשתנות כל הזמן. דברים יכולים להימחק ממנה ודברים חדשים יכולים להיכנס.
אני לא מתיימרת להיות הבן אדם הכי פרודקטיבי שקיים בעולם (או בישראל או בחיפה), אני גם ממש לא תופסת את עצמי ככזאת. אני פשוט מנסה להתמיד במה שעושה לי טוב ונעים, לגוף ,לנפש, למיינד. אני רוצה ומנסה בכל יום להיות אדם טוב לעצמי.
אני זוכרת שבתחילת התקופה, שבוע ראשון או שני לעידן הקורונה, דיברתי עם הרבה חברים. כולם שואלים את כולם, אז מה אתם עושים בימים האלו?
אני עניתי שאני משתדלת לעשות דברים שעושים לי טוב. שאלו אותי, מה למשל? אז כל אחד צריך למצוא את התשובות שלו. לקחת רגע, לעצור, דף ועט, לכתוב לעצמך :
מפה אפשר להתחיל בכתיבה אינטואיטיבית או בסעיפים (מה שזורם לכם) לכל מה שעושה לכם טוב. תתחילו עם מה אתם רוצים לעצמכם ותמשיכו בלכתוב אילו פעולות יעזרו לכם להשיג את זה. כל מה שנשאר עכשיו זה לשים את הרשימה במקום שאנחנו זוכרים, כדי שנוכל תמיד לחזור לקרוא ולבחור במה שאנחנו רוצים לעצמנו.
2 תגובות
מיקי
אורפזוש איזו כתיבה יפה !
מתחבר מאוד, בהצלחה ואמן ניפגש כבר בפגישת מחזור סטודיו למשחק 😘
Orpaz Harush
מיק-מיק תודה רבה! שמחה לשמוע שאתה מתחבר! מחכה למפגש, ברור 🙂