Fuckup Nights – עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה (ד.טסה)
אומר דודו טסה וצודק. בכתבה הזו תקראו על הקונספט הזה שנקרא Fuckup Nights ועל איך התנדבות בטעות פתחה לי הזדמנות לכיוון חדש בחיים. וזה בדיעבד, השיט את הסירה שלי להחלטה לשינוי קריירה ולעבודה הראשונה שלי.
ביוני 2017, אני ועוד שלושה חברים הקמנו את הצוות החיפאי – Fuckup Nights Haifa. כשהתחלנו, בדיוק סיימתי את התואר הראשון והייתי בתחילת התואר השני. Fuckup Nights תפס אצלי מקום הרבה מעבר להתנדבות. הרגשתי שזה ממלא אותי, אני נהנית, אני לומדת, אני יוצרת משהו חדש. אז אחרי שהחלטתי לעזוב את התואר השני ולצד חיפוש עבודה, עשיתי את פאקאפ נייטס חיפה במשרה מלאה בהתנדבות.
בדרך להצלחה עוברים בכישלון
פאקאפ נייטס או באנגלית: Fuckup Nights. ובעברית ״ערבי כישלונות״. זו תנועה גלובלית שהוקמה במקסיקו ב-2012 עם מטרה להביא את הכישלונות לקדמת הבמה.
בקיצור ולעניין, לכולם נמאס מסיפורי אקזיט ואנשים שמדברים רק על ההצלחות שלהם בעוד שכולנו חווים כישלונות וחושבים שכל המוצלחים פשוט נולדו כאלה. הקונספט הוא אנשים מצליחים מרקעים שונים (הייטק, בידור, ספורט, תרבות, מדע ועוד) משתפים בסיפור כישלון שחוו וההתמודדות איתו, מתוך הרצון לייצר שיח פתוח ולמידה מכישלונות וטעויות, בדרך כלל על בקבוק בירה. השתתפו אצלנו דוברים מכל העולמות, החל ממולי אדן, נשיא אינטל ישראל לשעבר, ועד אורי גוטליב, שחקן וקומיקאי, ועוד רבים וטובים, שעלו על הבמה בחיפה לספר את סיפור הכישלון שלהם.
זו הייתה חוויה מיוחדת. הפקנו חמישה אירועים יחד במשך שנה. הבאנו לחיפה, לעיר התחתית, ערבים מגניבים, ייחודיים עם ווייב מטורף. (ועל כך יעידו כל מי שהיו באירועים האלה- מוזמנים להציץ פה ו-גם פה)
הסיפתח לשינוי קריירה והעבודה הראשונה
במיזם הזה גיליתי עולמות תוכן חדשים דרך אנשים שהכרתי, דוברים, נותני חסות (ספונסרים) וארגונים שותפים. נחשפתי לראשונה, לסצנת היזמות החיפאית.
גיליתי שמחוץ לכתלי הטכניון, יש אקוסיסטם חיפאי וזה עשה לי חשק להצטרף לחגיגה. חשוב לציין שלא ידעתי בכלל מה המשמעות של מונח ההיי-טק: אקוסיסטם, ואם גם אתם עדיין לא יודעים וזה מעניין אתכם, החכימו וכנסו למילון מונחי ההייטק בגיקטיים).
במהלך פעילות המיזם הכרתי אנשים שפועלים לקדם נישות שונות של יזמות בחיפה, כמו שאני מקדמת את סצנת השיח על כישלון בחיפה. חלקם בהתנדבות וחלקם עובדים בזה. כבר אז תהיתי:
אולי יש דרך לפצח את הנוסחה. לעבוד במה שאני אוהבת לעשות.
במערכות היחסים שנוצרו, הכרתי אנשים טובים וחשבתי לעצמי, שהייתי רוצה לעבוד איתם. וכך קרה. מבלי לתכנן, בעקבות החשיפה לעולם היזמות דרך פאקאפ נייטס ואחרי שגיליתי שאין משרת חלומות של מהנדסת כימית שמחכה לי בחוץ, עשיתי בחירה לעזוב את המקצוע שלמדתי ולהיכנס לתחום מתחמי עבודה משותפים (בהרחבה על כך בפוסט אחר: איך מצאתי את הכניסה לעולם היזמות והייטק).
עם רוב האנשים והארגונים שהכרתי באותה תקופה, המשכתי לעבוד בתפקיד החדש שלי, כך שהיה לי כבר בסיס טוב לרשת קשרים וזה היה נפלא, הם הכירו אותי ואני אותם, זה היה כמו לחזור הביתה.
איך עשינו את זה תכל׳ס
הגעתי למיזם בטעות כשחבר שלי (היום בעלי, אישי, בן זוגי) סיפר לי על הקונספט. בתל אביב וירושלים זה כבר קיים (ובעוד 300 ערים בכל העולם) והוא רצה להביא את זה לחיפה. זה נשמע לי מגניב וזרמתי, לא חשבתי יותר מדי. הוא הצליח לגייס עוד חברה מהעבודה ועוד חברה שלה. התייעצנו עם חברנו, הצוותים בתל אביב וירושלים ואז נפגשנו בלי יותר מדי הבנה מה אנחנו בדיוק עושים, אבל היה לנו דרייב להביא משהו חדש לחיפה. חילקנו תפקידים, בנינו אקסל ויצאנו לדרך. הצלחנו לגייס תמיכה בעיריית חיפה, שאהבו מאוד את הרעיון והאמינו בדרך שלנו להביא משהו חדש לעיר תחתית חיפה.
ו-ככה נולד פאקאפ נייטס חיפה.
היינו צוות חשיבה נהדר שמורכב מאנשים שכל אחד בא מרקע שונה לגמרי : מתכנת, מהנדסת כימית, מנהלת מוצר ואדריכלית. במציאות מקבילה זה היה הסטרטאפ שלנו אני מניחה.
נפגשנו אחת לשבוע-שבועיים באחת הדירות על קפה ועוגיות, מתכננים את הפעילות ומעלים רעיונות מגניבים. אחרי כל אירוע, עם רמות אדרנלין גבוהות, היינו יושבים לבירה ופיצה, לפרוק את המתח, ההתרגשות וכל מה שכל אחד מאיתנו חווה בערב הזה. פייר היה מרגש. מאירוע לאירוע הצלחנו להרחיב את הצוות ולגייס עוד מתנדבים, חלקם הגיעו דרך חברים וחלקם פנו אלינו בבקשה להצטרף באירועים עצמם.
במסגרת הפקת האירועים השתתפנו בשבוע היזמות הבינלאומי בחיפה 2017, היינו שותפים באירועים עם wework שהגיעו בדיוק אז לחיפה, אירוע עם ארגון בריאות וחדשנות בחיפה שכולו מוקדש לאנשים בתחום הביוטק והרפואה. היינו בקשר עם מרכזי יזמות וארגונים בתוך חיפה, רבים ומגוונים, אחד מהם הוא בורלא 17, עליהם כתבתי בפוסט נפרד.
צילום: סער דויטש צילום: עדי אביקזר צילום: עדי אביקזר
התנסיתי בדברים חדשים שלא הייתי יכולה ללמוד במקום אחר
עם ההתקדמות של האירועים, העומס שהיה על חברי הצוות הלך וגדל. חלקם עבדו או היו סטודנטים במשרה מלאה והיה מאתגר להמשיך לתפעל פעילות בסדר גודל כזה. מכיוון שהייתי מובטלת שמחפשת עבודה, היה לי יותר זמן: אם בהתחלה לקחתי על עצמי למלא את תפקיד התפעול והתקציב, אז עם הזמן, האחריות שלי הלכה והתרחבה ובסופו של דבר, הגעתי למצב בו אני ממלאה את כל התפקידים מתוך תשוקה ענקית שהאירועים האלו ימשיכו לקרות בחיפה. למדתי המון מכל מה שעשיתי, התנסיתי בדברים חדשים שלא הייתי יכולה ללמוד במקום אחר.
הנסיון שלי להחיות את פאקאפ בחיפה ולהקים צוות חדש במשך שנה קדימה, לא צלח. ההשקעה והמחויבות שנדרשה כדי להצליח בביצוע כפי שכבר עשינו בעבר, הייתה גדולה מכפי שהיה ניתן ליישם. אבל אולי זה יקרה מתישהו שוב 🙂
פייר, הצליח לנו.
בשורה התחתונה, אל תפחדו להעיז, אל תפחדו להגיד כן. מקסימום לא יילך. מקסימום תיכשלו. העיקר שניסיתם.
אם יש לכם שאלות על התנדבות, הקמת מיזם או על כל דבר שעלה בכם מתוך הכתבה אשמח שתכתבו לי בתגובות או במייל.
אולי גם תאהב
